אתרים בורונה – עיר האוהבים

אתרים בורונה

Arena

האמפיתיאטרון הרומי הידוע בשמו ה'ארנה' (מלטינית: 'חול'), הוא האתר המפורסם ביותר בורונה. האמפיתיאטרון הוקם במאה הראשונה לספירה והוא השלישי בגודלו בעולם. הוא נבנה מחוץ לחומות העיר, ושימש למשחקים, טורנירים, קרקסים ומופעי גלדיאטורים, בהם צפו עשרות אלפי בני אדם. הארנה נבנתה לבנים אדומות, שיש לבן וורוד. כתוצאה מרעידת אדמה שהתרחשה במאי 1117 התמוטטה חגורת הקשתות החיצונית של המבנה, ממנו נשארה כיום חתיכה קטנה בקצה הצפון מערבי של המבנה. בימי הביניים שימש המקום כמחצבה, ואבני הארנה נלקחו לשמש כחומרי בנייה של בניינים חדשים. מתקופת הרנסנס זכתה הארנה לסדרת שיפוצים ושיקומים. מהמאה ה-18 שימשה שוב למופעי תיאטרון ובידור שונים. בשנת 1913 הועלתה לראשונה האופרה אאידה שחיבר ג'וזפה  ורדי,  ומאז המשמשת משכן למופעי האופרה בחדשי הקיץ (יולי אוגוסט).

Casa di Giulietta

הבניין בו נמצאת המרפסת המפורסמת ביותר באיטליה, נבנה במאה ה-12 והיה שייך ככל הנראה למשפחת קפלו, שסמל האצולה שלה מופיע על אחת מקשתות המבנה. זיהוי משפחת קפלו עם משפחת קאפולטי היא בסיס האמונה שרווחה כבר במאה ה-19, שהיה זה ביתה של יוליה, גיבורת הטרגדיה  השייקספירית המתרחשת בורונה של המאה ה-14, עת הייתה העיר נתונה במאבק בין שני כוחות: הקיסרות הגרמנית והאפיפיורות: אהבתם של רומיאו, בן משפחת מונטקי (תומכי האפיפיורות)  ויוליה, בת משפחת קאפולטי היריבה  (תומכי הקיסרות הגרמנית). בשנות השלושים של המאה ה-20 נערכו במבנה שיפוצים רבים, נוספו החלון והמרפסת שצופה אל החצר, אל תוך הבית הוכנסו רהיטים מהמאות ה- 16 וה-17 וכן ציורים המתארים את סיפורם של רומיאו ויוליה. ובחצר הוצב פסל ברונזה של יוליה –  עבודתו של הפסל נראו קוסטנטיני.

Piazza delle Erbe

כיכר השוק העירוני, פיאצה דלה ארבה, 'כיכר התבלינים', הייתה במקורה מרכז העיר הרומית, המקום בו נפגשו שני רחובותיה הראשיים של העיר. כאן היה הפורום הרומי, המרכז הכלכלי וחברתי של העיר. בכיכר הצבעונית מוקפת הארמונות נמצאים מונומנטים שמסמלים את שליטי ורונה במשך השנים: מזרקת 'ורונה מדונה' מתקופת שלטון הסקאליג'רי (בני משפחת דלה סקאלה) ועמוד ונציאני, בראשו פסל האריה המכונף – סמל לשלטון הרפובליקה הונציאנית בורונה. במרכז הכיכר בימה קטנה מקורה, ששימשה את שליטי ורונה במאה ה-16. הכיכר היא לב העיר, מקום בו נפגשים רחובות המסחר העיקריים – Via Mazzini – מדרחוב שוקק, מלא חנויות ביגוד, הנעלה ומתנות, ו-via Capello, המוביל אל "המרפסת של יוליה", אחד האתרים המתויירים בעיר.

Piazza dei  Signori

פיאצה דיי סיניורי, 'כיכר הנבחרים', נמצאת לצידה של כיכר השוק (Piazza delle Erbe) ושימשה כמרכז השלטוני-אדמיניסטרטיבי של העיר. הכיכר מוקפת מבני ציבור מרשימים שנבנו לאורך השנים ושימשו שליטים שונים:

ארמון העירייה (Palazzo del Comune) המעוטר בפסי שיש לבן וורוד, נבנה במאה ה-12, מעליו מתנשא מגדל למברטי הימי-ביניימי, אל ראשו אפשר לעלות לתצפית. מתחתיו גרם מדרגות נאה שנבנה במאה ה-15.

ארמון בתי המשפט (Palazzo del Tribunale), נבנה במאה ה-14 ומקושר על ידי קשת לארמון העירייה, לצידו מגדל לבנים מסיבי. מתחת למבנה נמצא מתחם Scavi Scaligeri – מתחם ארכאולוגי ובו שרידים מהתקופה הרומית ומימי הביניים, וכן גלריה לצילום בינלאומי שנפתחה במתחם בשנת 1996 ומציגה תערוכות צילום מתחלפות ברמה בינלאומית.

ארמון הפודסטה ('Palazzo del Podesta) שחזיתו מעוטרת ב'שיניים' ובשער כניסה קלסי, העשוי שיש לבן, מעליו לוח שיש עם סמל השלטון הוונציאני, האריה המכונף. הארמון נבנה במאה ה-13 על ידי הסקאליג'רי, בני משפחת דלה סקאלה, ושימש את מושלי ורונה במאה ה-16.

'מרפסת המועצה' (Loggia del Consiglio), שנבנתה בשנת 1485 עבור חברי מועצת העיר: היה זה מקום בו עמדו הנבחרים בטקסים ואירועים ציבוריים, בהם נכח קהל רב.

במרכז הכיכר ניצב פסלו של  המשורר דאנטה, שהוצב באמצע המאה ה-19. דאנטה בילה פרק זמן בורונה, לאחר שהוגלה מעירו פירנצה, ואף הקדיש כמה מיצירותיו לשליטי העיר מכניסי האורחים, הסקאליג'רי.

Arche Scaligere

מצבות קבריהם של הסקאליג'רי, בני משפחת דלה סקאלה ששלטו בורונה בין השנים 1260-1387, נמצאים בתוך מתחם קבורה גותי מסוגנן זה, השוכן בסמוך לפיאצה דיי סיניורי ולכנסיית סנטה מריה אנטיקה, שהוקמה במאה ה-7 ונבנתה מחדש במאה ה-12. מלבד סרקופגים מעוטרי תבליטים, נמצאים במתחם שלוש תיבות קבורה, מעליהם מתנוססות שלוש חופות שיש מסוגננות, מגולפות ומעוטרות בפסלים. (בולט במיוחד העתק פסלו של קנגראנדהII  דלה סקאלה, רכוב על סוסו). מסביב שבכת ברזל מעוצבת, בעלת הדוגמה החוזרת של הסולם (scala), סמל המשפחה.

Giardino Giusti

ג'ארדינו ג'וסטי הוא אחד מהגנים היפים ביותר הנמצאים באיטליה. הוא הוקם בסוף המאה ה-15 כתפאורת רקע לפאלאצו ג'וסטי, וזכה למבקרים מפורסמים כמוצארט וגתה, במהלך ביקורם באיטליה. הארמון והגן נמצאים ברובע עתיק בעיר, המכונה  'ורונטה' (veronetta), שהיה מאוכלס עוד בימי הביניים. הגן הוא אחד הדוגמאות המוצלחות ביותר למה שמכונה גן 'רנסאנסי': אזור טבעי פתוח, מפוסל ומעוצב, המשלב גינות, חורשות, כיכרות, מערות אקוסטיות (גרוטה), מזרקות, פסלים, בריכות, גרמי מדרגות, שבילי הליכה, פינות נוי ומנוחה ומקומות תצפית על ורונה. מפורסם במיוחד הוא המבוך (לבירינט), מהעתיקים ביותר באירופה.

Duomo

הדואמו (קתדרלה) של ורונה נמצא מצפון לפיאצה דיי סיניורי ופיאצה דלה ארבה, בסמוך לעיקול נהר האדיג'ה. בניית הדואמו החלה במאה ה-12, והמבנה עבר מאז שינויים רבים: חזית הכנסייה הושלמה במאה ה-16. בחזית שער כניסה בעל שתי קומות, מעוצב בתבליטים ופסלים שעיצב מאסטרו ניקולאוס במאה ה-12. מבנה הכנסייה הרומנסקי מחולק לשלושה אגפים, והאגף המרכזי, שעוצב בסגנון גותי מקומי, מכיל יצירות אמנות רבות מתקופת הרנסנס והברוק, כשהידועה מביניהן היא יצירתו של טיציאן, 'העלייה לשמיים'.

Chiesa di San Zeno Maggiore

אחת הכנסיות הגדולות והמרשימות ביותר בורונה היא כנסיית סן זנו מג'ורה. זוהי יצירת מופת רומנסקית, שתחילתה במאה ה-4, ככנסייה צנועה שהוקמה מעל קברו של זנו הקדוש, מראשוני הבישופים של ורונה, והמשכה בכנסיה גדולה יותר שהוקמה במאה ה-9. כנסייה זו ניזוקה קשה ברעידת אדמה במאה ה-12 (אותה רעידת אדמה שהרסה חלקים מהארנה) ומיד אחריה נבנתה, בפעם השלישית, מחדש. הכנסייה מוקדשת לקדוש זנו, שהפך לפטרון ורונה, ושימשה מיום הקמתה כמרכז הדתי של העיר. חזית הכנסייה בגווני שנהב, והיא מעוטרת בחלון רוזטה עגול. מימין הכנסייה מגדל הפעמונים, המתוארך למאה ה-12. בכנסייה אולם מרכזי ושני אגפים, המופרדים על ידי שורת קשתות. בין יצירות האמנות הרבות הנמצאות בה, מיוחד עיצוב המזבח הגבוה והיפהפה, בו נמצא הטריפטיך (יצירה המורכבת משלושה חלקים) של אנדראה מנטניה, 'המדונה והילד עם מלאכים וקדושים'.

Chiesa di San Fermo Maggiore

הבזיליקה, שהוקדשה לקדושים פרמו ורוסטיקו שהוצאו להורג במאה ה-6, נבנתה על ידי המסדר הבנדיקטיני במאה ה-11 והושלמה במאה ה-12. מדובר למעשה בשתי כנסיות, המצאות זו מעל זו: חלוקה זו נראית בחזית, שבחציה התחתון בנויה בסגנון רומנסקי, ואילו חציה העליון גותי. הכנסייה התחתונה הרומנסקית פשוטה יותר, מכוסה בפרסקאות ובה עמודים נמוכים ומוצקים התומכים קשתות עגולות.  במאה ה-13 עברה הכנסייה לידי המסדר הפרנצ'יסקני, אשר בנה את הכנסייה העליונה בסגנון גותי. נמצאים בה ציורי קיר של אלטיקיירו ופיזאנלו, וכן 'מונומנט ברנצוני', מונומנט קבורה שפיסל נאני די ברטולו במאה ה-15.

Castelvecchio e Ponte Scaligero

מבצר ימי-ביניימי מסיבי זה, שהוקם בשנת 1353 על ידי קנגראנדה ה-2 דלה סקאלה, שימש כמצודה צבאית בשירות חילות שונים במשך השנים והפך במאה ה-18 לבסיס צבאי אוסטרי ובהמשך לאיטלקי. בשנת 1925 הוסב למוזיאון, המכיל באגפיו אוספי פיסול וציור מהמאות ה-12 עד ה-18. בין השנים 1958-1967 שופץ המוזיאון על ידי הארכיטקט קרלו סקארפה. היצירה המפורסמת ביותר במוזיאון הוא פסלו המקורי של קנגראנדה II דלה סקאלה, רכוב על סוסו, פסל שנלקח ממצבת קברי הסקאליג'רי. פונטה סקאליג'רו (גשר סקאליג'רו) העובר מעל נהר האדיג'ה ומחבר בין המבצר וגדתו השמאלית של הנהר, נבנה על ידי קנגראנדה II דלה סקאלה, שביקש להכין לעצמו דרך מילוט ממבצר קסטלווקיו במקרה של מצור. הגשר היציב שרד לאורך השנים את נזקי הטבע, אך דווקא האדם הוא שגרם לו את הנזקים הרבים ביותר: במהלך מלחמת העולם השנייה הופצץ ונהרס, אך שוקם ונבנה מחדש לאחריה.

Museo Archeologico del Teatro Romano

בחפירות שהתקיימו באזור בתחילת המאה ה-19 נחשף תיאטרון רומי שנבנה במחצית האחרונה של המאה הראשונה לפני הספירה, בימי הקיסר אוגוסטוס. בחדשי הקיץ מתקיימים כאן מופעים וקונצרטים. במבנה ששימש בעבר  כמנזר סן ג'ירונימו, נפתח בשנת 1923 מוזיאון ארכיאולוגי קטן שמציג כדים יווניים, פסיפסים, כלי זכוכית, חפצים שהובאו ממבני קבורה, כלי קודש וקבורה שנאספו בורונה וסביבותיה.

Palazzo Forti

הגלריה העירונית לאמנות מודרנית ובת זמננו שוכנת בארמון פורטי, הנמצא מצפון לפיאצה דיי סיניורי. הארמון, שראשית בנייתו מתוארכת למאה ה-13, שימש כביתם המהודר של משפחת אמיליי במאה ה-15. במאה ה-19 נרכש על ידי משפחת פורטי, ונתרם לעיריית ורונה על ידי אקילה פורטי, הצאצא האחרון למשפחה. מתוך רצון בעתיד יהפוך למוזיאון. בסוף שנות ה-60 שופץ והוסב לחלל מוזיאלי, ששאף להחזיר את מראהו הימי-ביניימי. בשנת 1982 נפתחה הגלריה, המציגה תערוכות מתחלפות ואוספי ציור ופיסול מהמאות ה-19 וה-20.

Tomba di Giulietta e Museo degli Affreschi

קומפלקס המנזרי סן פרנצ'סקו אל קורסו הוקם במאה ה-13, והפך לאתר תיירות לאחר שמנהל אגף המוזיאונים העירוניים, אנטוניו אנבה, פתח לציבור בשנת 1935 את מה שכונה 'הקבר של יוליה' – המקום בו לפי המסורת נמצאו קבריהם של רומיאו ויוליה. בסמוך, נחנך ב-1975 מוזיאון הפרסקאות, שבו מוצגים ציורי קיר מן המאות ה-13 עד ה-15 ופיסול מהמאה ה-19. באולם התת קרקעי מוצגים אוספי כדים רומיים שנאספו בחפירות באזור.

נכתב ע”י דלית קצנלנבוגן, מדריכה בסולו איטליה