הרי הדולומיטים היפיפיים

דולומיטיםאל הרי הדולומיטים, הנמצאים בצפון איטליה , מגיעים בדרך כלל בחורף, בעונת הסקי, או בקיץ – כשאפשר לטייל, לטפס וליהנות מהנוף הנפלא שהם מציעים. הדולומיטים נמצאים בתחומם של אזורים: ונטו במזרח וטרנטינו אלטו-אדיג'ה במערב. בסתיו תפגשו מטיילים בודדים, אבל הארכיטקטורה הדרמטית של ההרים, הפסגות המושלגות וצבעי השלכת המשתנים של העצים יקדמו את פניכם בברכה.

הרי הדולומיטים קשורים בקשר הדוק עם הים, קשר שתחילתו לפני כ- 250 מיליוני שנים: הסלעים השחורים והמשוננים המתנשאים לגבהים, מורכבים ברובם ממשקעים ימיים. אל תופתעו אם בגובה של 2500 מטרים תפגשו מאובנים של אלמוגים ושאר חיות ים, שכן הסלעים, שנוצרו ועוצבו בתוך מי הים, עלו ונדחפו כלפי מעלה עשרות מיליוני שנים לאחר מכן, עד שקיבלו את צורתם העכשווית,  כשליטושם ה'סופי' נוצר מכוחות טבע חיצוניים כמו קרחונים, אפיקי מים והשפעת מזג האוויר.

כל דרך בה תבחרו תציע נופים נפלאים ואפשרויות אירוח מרובות, וההמלצה הגורפת, כרגיל, היא להצטייד במפה טובה של האזור (לא פחות מ- 1:200,000)  ולמצוא את המקומות "שלכם".

Cortina d’Ampezzo

אל קורטינה, הנחשבת בירת הדולומיטים, מגיעים מדי שנה עשרות אלפי חובבי סקי מכל קצוות העולם, והיא נחשבת לעיירת הסקי היוקרתית ביותר באיטליה. רחובה הראשי הוא Corso Italia, ששיטוט בו מהנה אם כי נותן תחושה קלה של מסע במנהרת הזמן, לאחור כמובן. הרחוב מלא בחנויות מותגים יקרות ומפוארות, אך נראה שידם של מעצבי חלונות הראווה קפאה מזמן. אלה מבינכם שמתגעגעים לימי הזוהר של  'המשביר לצרכן' יוכלו לספק את פרץ הנוסטלגיה על ידי שיטוט בחנות הכלבו ההיסטורית La Cooperative, שנוסדה בשנת 1893. אחת החוויות המרגשות ביותר בקורטינה, היושבת באגן אמפצו הרחב, היא להתעורר בבוקר שטוף שמש כששלג מכסה אותה ואת ההרים המקיפים אותה. גם אם לא הגעתם לכאן למטרות סקי, קורטינה מציעה מסלולי טיול רבים בסביבתה., כמו טיול אל אגם מיזורינה, ו "שלוש הפסגות" המשוננות של לאבארדו (Tre Cime di Lavaredo).

 

מעברי ההרים סלה – פורדוי – פלצרגו

Passo di Sella –Passo Falzarego – Passo Pordoi

ציר התנועה הראשי הוא "כביש הדולומיטים", (כביש מספר 48), שנפתח ב-1908 ומחבר בין עיר המחוז הגדולה בולצאנו ועיירת הסקי המפורסמת קורטינה ד'אמפצו. הכביש נחשב, ובצדק, לאחת הדרכים היפות באירופה, וחוצה מעברי הרים מרשימים ועמקים המיושבים בכפרים ציוריים. מעבר הרים – passo – הוא אחד המונחים שיתחילו להתגלגל על לשונכם באופן הטבעי ביותר כשתנהגו בכבישי הדולומיטים. המעבר הוא מעין 'אוכף' בין רכסים והנקודה הגבוהה ביותר אליה תוכלו להעפיל עם הרכב. במעברי ההרים יש בדרך כלל בית מלון או מסעדה, ולרוב גם תחנת רכבל (funivia) שתיקח אתכם לפסגה, שם תוכלו לתצפת על הנוף, להצטלם בשלג, לקפוא מקור, לשתות תה חם ולחזור מבסוטים לחנייה. לאורך כביש הדולומיטים נמצאים מספר מעברים, כשהגבוה מביניהם הוא מעבר פורדוי Passo Pordoi. זהו אולי המעבר המרשים ביותר, המציע בין השאר תצפית בלעדית (מהתחנה העליונה של הרכבל) על הפסגה הגבוהה ביותר של הדולומיטים- פסגת המרמולדה, המתנשאת לגובה 3343 מטר. בקיץ תוכלו לבחור בין מסלולי ההליכה היוצאים מפסגת Sass Pordoi  אל בקתות ההרים הפזורות על הרכס ומהן לרדת רגלית לכיוון העמקים. מעברי הרים נוספים הנמצאים על כביש הדולומיטים הם מעבר פלצרגו (Falzarego), ממערב לקורטינה  ומעבר סלה (Sella), הנמצא בגובה 2240 מטרים צפונית לעיירה קאנאדזיי (Canazei) על כביש 242, שיביא אתכם אל עמק גארדנה (Val Gardena) –  ללא ספק אחד העמקים הקסומים ביותר בדולומיטים.

 

עמק גארדנה –  Val Gardena

ואל גארדנה נמצא באזור אלטו אדיג'ה, או בשמו הגרמני – דרום טירול. שטחי הטירול הדרומי סופחו לאיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה ולתושביו בעלי הזהות הגרמנית הוענקה מעין 'אוטונומיה' תרבותית לאחר הקמת הרפובליקה האיטלקית, במטרה למנוע חיכוכים ומתחים על רקע לאומי. בעמק גרדנה חיים גם הלאדינים – שאינם גרמנים, ולהם שפה ותרבות שונה (ראה מסגרת).  כאן תפגשו בשפה הלאדינית בצורה המוחשית ביותר (לגביכם): שלטי הדרכים כתובים כיום בשלוש השפות הרשמיות של האיזור. למרות משקעי העבר והמאבקים הלאומיים הפנימיים, תייר מזדמן לא יחוש בכל אלה: התחושה בעמק גארדנה היא שהגעת לגן עדן קטן, שאותו לא תרצה לעזוב במהרה. סלבה די גארדנה Selva di Gardena , סנטה קריסטינה Santa Cristina ואורטיזיי Ortisei הן העיירות הגדולות של העמק, שמציע בחורף מדרונות גלישה מרהיבים, רכבלים, מעליות סקי ומבחר רב של בתי מלון בכל הרמות. שיטוט ברחובה הראשי של אורטיזיי – העירונית מבין השלוש,  נותן יותר משמץ של מושג על אחת המלאכות המסורתיות הנפוצות ביותר בעמק גארדנה – אמנות הגילוף בעץ. אלפי פסלי עץ בכל מינים והגדלים מוצגים לראווה בחנויות, ודמויות מפוסלות, ששייכות לכאורה לשתי תרבויות שונות, חולקות לפעמים אותו מדף: ישו, מריה, יוסף וגיבורי הברית החדשה לצד פיות ומלאכים, שדונים ומכשפות, גמדים, ענקים ושאר דמויות הלקוחות מאגדות עם, שהן חלק בלתי נפרד מהתרבות הלאדינית.

אתרים באורטיזיי (Ortisei):

Chiesa di St. Ulrich

כנסיית סן אולריך נבנתה בסגנון הבארוק המאוחר, והורחבה בתחילת המאה ה-20, כשנוספו לה הקפלות הצדדיות. הכנסייה עשירה בעיצובה, מלאה בציורים ופסלים, ביניהם פסלו של סן אולריך, והציור 'הערצת המאגים' מעל המזבח המרכזי.

Museo della Val Gardena

מוזיאון עמק גארדנה, הנמצא באורטיזיי, מציג ממצאים גיאולוגיים וארכיאולוגיים מן האיזור, עבודות גילוף עץ המסורתיות לכפרי העמק, משחקי עץ עתיקים, אוספי ציורים מקומיים ועוד.

 

עמק פאסה – Val di Fassa

Moena

העיירה מואנה יושבת בגובה 1200 מטרים בגבול שבין עמק פיאמה ועמק פאסה, על 'כביש הדולומיטים' (48). מואנה היא המרכז המאוכלס ביותר של האזור (2560 תושבים בלבד), ויש בה 56 מלונות ועוד הרבה אפשרויות לינה, בסיס טוב למי שמגיע הנה לחופשות סקי בחורף או טיולים וטרקים בקיץ. ממואנה אפשר לנסוע דרומה אל אגם קארצה הקטן והמקסים (Lago di Carezza), המוקף עצי אשוח, סביבו אפשר לטייל ברגל, ובעונה אף למצוא פטריות ופירות יער. מהאגם המשיכו דרך עמק אדג'ה (Val d`ega), ערוץ נחל מיוער ומרובה מצוקים אל העיר בולצאנו, עיר המחוז הגדולה של הדולומיטים.

Canazei

העיירה קאנאדזיי, הגבוהה ביותר בעמק פאסה, (1465 מטרים) מוקפת מכל עבריה הרים ומשמשת כבסיס לינה מצוין לאתרי הסקי והטיולים באזור. יש בה יותר מ-90 בתי מלון, ומיקומה המרכזי, ממנו ניתן להגיע אל רוב האתרים בדולומיטים, הופך אותה לאטרקטיבית במיוחד. מקאנאדזיי אפשר להמשיך צפון-מערבה דרך מעבר סלה אל עמק גארדנה; לעלות צפון- מזרחה דרך המעברים פורדוי ופלצרגו אל קורטינה ד'אמפצו; לנסוע מזרחה על כביש 641 אל אגם פדאיה ופסגת המרמולדה, או דרומה אל העיר בולצאנו דרך העיירות נובה לבאנטה (כביש 241) או קאוואלזה (כביש 48).

Museo Ladino

המוזיאון הלאדיני נמצא בעיירה פוצה די פאסה (דרומית לקאנאדזיי) ומציג את ההיסטוריה, התרבות והשפה הלאדינית של עמק פאסה. בחדריו מוצגים כלים חקלאיים ששימשו את המתיישבים, המלאכות והתלבושות המסורתיות, יצירות פיסול, חפצי פולחן ועוד. בין שאר הפעילויות שמארגן המכון הלאדיני מתקיימים קורסים ללימוד השפה הלאדינית.

 

Marmolada

פסגת המרמולדה, המכונה 'המלכה', היא הגבוהה בדולומיטים (3343 מטרים) ועוטה שלג במשך כל השנה. מקור השם, המתייחס לקרחון המרמולדה, מגיע מהמילה marmar שפירושו ביוונית לזרוח, לנצנץ. בחורף משמשת הפסגה כאתר סקי ובקיץ כאזור מושלם לטרקים, טיפוס הרים, רכיבה על סוסים וטיולים. אל המרמולדה אפשר לעלות מהעיירה מלגה צ'יאפלה  (Malga Ciapela), שם נמצא הרכבל איתו ניתן להעפיל כמעט עד הפסגה, לגובה 3270 מטר. הרכבל מחולק לשלושה קטעים: הקטע הראשון מ Malga Ciapela עד Bunch, השני מ Bunch עד Serauta, הנמצאת בגובה 2950 מטרים, שם גם נמצא המוזיאון הגבוה באירופה –  מוזיאון מלחמת העולם הראשונה. הקטע האחרון של הרכבל מגיע עד פונטה רוקה (Punta Rocca), אל גובה של 3270 מטרים. למרגלות המרמולדה נמצא  אגם פדאיה (Lago di Fedaia), אותו אפשר לחצות לאורך הסכר המרשים.

 

 

עמק באדיה – Val Badia

San Martino in Badia

Museo Ladino

בלב הדולומיטים חיים כ-30,000 תושבים ממוצא לדיני, הדוברים שפה עתיקה הנקראית לאדין. הלאדינים הם צאצאי הרטים, תושביו הקדומים של רכס האלפים. שפתם הלאדינית התפתחה לאחר הגעת הלגיונות הרומים אל האלפים והתפשטות האימפריה הרומית באזור, בשנת 15 לפנה"ס. הלאדינית – retoromanico – היא התפתחות ישירה של הלטינית כפי שדוברה ע"י יושבי האלפים ואינה דיאלקט איטלקי או גרמני אלא שפה עצמאית. הלאדינים היושבים בדולומיטים נאבקים על שימורה, לא תמיד בהצלחה: גם באוטונומיה, שאמורה להכיר בזכויות המיעוטים החיים בתוכה, שולט הרוב האתני על המיעוט. בבתי הספר הלאדינים שפת הלימוד היא גרמנית, כאשר שעות הלימוד של השפה הלאדינית קטן בהרבה. הלאדינים, שחיו בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית עד סוף מלחמת העולם הראשונה, פוצלו בשנות ה-20 תחת שלטון מוסוליני למחוזות נפרדים: הלאדינים באיזור קורטינה ד'אמפצו שויכו למחוז בלונו הנמצא באזור ונטו, הלאדינים בעמק פאסה (val di fassa) שויכו למחוז טרנטו ואילו יושבי העמקים גרדנה ובאדיה (val gardena, val badia) שויכו למחוז בולצאנו – שניהם באזור טרנטינו אלטו אדיג'ה. מטרות הפיזור היו פוליטיות – מוסוליני לא רצו להתייחס אל הלאדינים כאל קבוצה אתנית נפרדת, אלא לראותם כאיטלקים לכל דבר. עד היום מוחים הלאדינים על כך שהרפובליקה האיטלקית לא תיקנה במהלך השנים את העוול שנעשה להם, שגרם לדעתם להתבוללות ושישים קץ לשפה ולתרבות הלאדינית העצמאית. בעמקים בהם יושבים הלאדינים הוקמו מוזיאונים שמטרתם תיעוד, מחקר והצגת המורשת הלאדינית.

המוזיאון הלאדיני בסן מרטינו אין באדיה, השוכן בטירה מרשימה, מציג את סיפורם של הלאדינים החיים בעמק באדיה – תולדותיהם, מנהגיהם, שפתם ותרבותם.

 

עמק פוסטריה – Val Pusteria

Dobbiaco

בעיירה השלווה דוביאקו העביר המלחין גוסטב מאהלר את חדשי הקיץ בשנים 1908-1910. מדי שנה ביולי מתקיים שבוע מיוחד המוקדש ליצירותיו, ובמהלך כל השנה ניתן לבקר בחדר בו שהו המלחין ורעייתו אלמה ובבקתת העץ בה התבודד וחיבר את הסימפוניות התשיעית והעשירית. במרכז הקטן של העיירה בתים נאים מן המאה ה-16, כנסייה בארוקית ומגדל פעמונים טיפוסי לאזור הטירול. דוביאקו יכולה לשמש בסיס נוח לטיולים בשתי שמורות הטבע הנמצאות בסביבתה – שמורת הדולומיטים של ססטו ושמורת פאנס-סאנס-בראיס.

Lago di Dobbiaco

אגם דוביאקו המקסים והמרגיע, נמצא בצידי כביש 51, דרומית לעיירה דוביאקו. זהו אגם השוכן בגובה 1259 מטרים, מוקף הרים, סביבו שבילי הליכה, מלון  ומסעדה נעימה.

Lago di Braies

אגם בראיס המבודד והמוקף ההרים הוא בודאי אחד ממקומות ההתבודדות הרומנטיים ביותר באיטליה כולה. הוא נמצא על כביש 49 מערבית לדוביאקו. אחרי דקות ספורות של נסיעה בכביש 49 פנו דרומה מתחת לגשר קטן, כשאתם עוקבים אחר השילוט החום  Lago di Braies.  עברו דרך העיירה המקסימה סן ויטו, עד שתגיעו אל סוף הכביש, שם נמצא האגם.

Brunico

ברוניקו היא עיירה ציורית  מקסימה בת 12,000 תושבים, המשמשת כבירת עמק פוסטריה. היא שוכנת למרגלות עמקי טורס ואאורינה, בגובה 835 מטרים וממוקמת בצומת דרכים חשוב. אווירת העיר מרכז אירופית, ויש בה חן ימי ביניימי משומר, הכולל שרידים מחומות העיר, שערים וביצורים. העיירה יושבת משני צדדי נהר הריאנצה (Rienza), ומרכזה המסחרי נמצא סביב Via Centrale והרחובות הסמוכים לו.

Museo Etnografico di Teodone

ליד ברוניקו, בעיירה תאודונה, נמצא המוזיאון הכפר האתנוגרפי הפתוח, בו מוצגים חיי החקלאים, המנהגים והתלבושות המסורתיות באיזור הטירול הדרומי במאה ה-16. במרכז הכפר המשוחזר נמצא בית האצילים, סביבו בתי הכפר, טחנת הקמח, אסם ועוד.

 

 

Dolomiti di Brenta

Madonna di Campiglio

עיירת הסקי מדונה די קאמפיליו נמצאת  בגובה 1550 מטרים בין הדולומיטים של ברנטה וקרחון אדאמלו, דרומית מערבית לעיר בולצאנו. מדונה מפורסמת כעיירת סקי נחשבת כבר מהמחצית השנייה של המאה ה-19, ונחשבת עד היום לפופולרית באזור. משני צידי העיירה משתרעת שמורת הטבע אדאמלו-ברנטה, ובה עמק ג'נובה – Val Genova החוצה את הרי אדאמלו ובו מפל המים (מעל 90 מטרים)  קסקטה די נארדיס.

 

 

בולצאנו

Piazza Walther

כיכר וולטר הוקמה בשנת 1808 על ידי המלך מסימיליאנו מבוואריה ונקראה תחילה על שמו. בתחילת המאה ה-20 שונה שמה והיא נקראה על שם המשורר הגרמני בן המאה ה-12 וולטר וון דר ווגלוידה, אך לאחר סיפוחה של בולצאנו לאיטליה שוב הוחלף שמה והיא נקראה על שמו של מלך איטליה ויטוריו עמנואל ה-3. לאחר מלחמת העולם השנייה שבה ונקראה על שמו של המשורר וולטר, שפסלו הניאו-רומנסקי ניצב במרכזה. זוהי הכיכר המרכזית של העיר, בה נערכים ימי השוק והעצרות המרכזיות. היא מוקפת בניינים עתיקים, ביניהם הדואומו הגותי המרשים.

Duomo

בפינה הדרום מערבית של פיאצה וולטר נמצא הדואומו (קתדרלה) הגותי המוקדש למריה. הוא נבנה במאה ה-13 על ידי אמנים לומבארדיים בסגנון הרומנסקי, ובנייתו נמשכה בידי אמנים שוויצריים במאה ה-14, בסגנון הגותי. מגדל הפעמונים הגבוה שלו (65 מטרים) מעוצב בסגנון הגותי, עם חלונות בעלי קשת מחודדת וצריחונים מגולפים. בתוך הכנסייה נמצאים ציורי קיר מן המאה ה-14.

Chiesa dei Domenicani

אוצר אומנותי רב ערך חבוי בתוך כנסיית מנזר גותית זו, שהוקמה במאה ה-14. בקאפלת סן ג'ובאני נשתמרו ציורי קיר מן המאה ה-14 שצוירו על ידי אמנים שהושפעו מסגנונו וחדשנותו של ג'וטו (ג'וטסקים). עיטור קפלת סן ג'ובאני הוזמן על ידי משפחת בנקאים עשירה מפירנצה. הציורים מתארים סצנות מחיי מריה אמו של ישו, ניקולו הקדוש, יוחנן המטביל ויוחנן האוונגליסט. בחצר המנזר (בקלויסטר), נמצאים ציורי קיר מן המאה ה-15 שצייר פרידריך פאקר.

                                                                                                    

Museo Archeologico

המוזיאון הארכיאולוגי מחזיק במוצג מיוחד במינו: מדובר ב'איש הקרח' –  מומיה בת כ-5300 שנה שנתגלתה לפני יותר מעשור, קפואה בתוך קרחון בעמק אוץ שבהרי האלפים. הוא ניצב על סלע, לבוש בגדי התקופה ומחזיק בגרזן, סביבו מתואר סיפור מציאתו ושימורו. מלבד 'אוצי', איש הקרח, נמצאים במוזיאון מאות מוצגים, ממצאים ארכיאולוגים, מודלים, הולוגרמות וסרטים המציגים את תולדות האזור.

 

ברסנונה

ברסנונה (Bressanone) יושבת בצמוד לאוטוסטרדה A22, מצפון לבולצאנו. זוהי עיר אוסטרית לשעבר שהפכה איטלקית, וזה מורגש בה מאד: הכול מתנהלים כאן בגרמנית, והארכיטקטורה של הבניינים לא תסגיר ולו ברמז את העובדה שאתם נמצאים באיטליה. ברסנונה, שהייתה מקום שלטונם של נסיכים- בישופים במשך מאות שנים, מתגלה כעיר עם מרכז עתיק יפהפה, רחובות קטנים עם אכסדרת קשתות וככרות קטנות. אחד האירועים הססגוניים ביותר בברסנונה מתקיים מסוף חודש נובמבר ועד ה-6 מינואר. מדובר ב'יריד חג המולד' המסורתי, בו מציעים דוכנים רבים מתנות מסורתיות לחג, קישוטים, מוצרי מלאכת יד מקומית ומוצרי מזון. במהלך ימי היריד מתקיימים קונצרטים ומופעים חגיגיים.

Duomo

כיכר הדואומו היפה שופצה בשנת 1998, והיא מוקפת בבנייני העיר המרשימים: ממזרח נמצאת חזיתו הצהובה והמפוארת של הדואומו, בצפון בית העירייה ובמערב ארמון הבישוף, המאכלס את מוזיאון הבישופות.  הדואומו מעוצב בסגנון הבארוק של המאה ה-18, אך נוסד כבר במאה ה-10. עיצוב הפנים הוא בארוק 'כבד', מעוטר בנברשות, ציורי קיר, בשיש ובתבליטי סטוקו. קירותיהם ותקרותיהם של מסדרונות הקלויסטר, הנמצא לצד הכנסייה, מעוטרים כולם בפרסקאות יפהפיים מן המאות ה-14 וה-15, בהם סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה, שצויירו על ידי אמנים באסכולת ברסנונה וברוניקו.

 

Palazzo Vescovile  – Museo Diocesano e Museo dei Presepi

ארמון הבישופות, ששימש כמעונם של נסיכי-בישופי ברסנונה עד 1964, הפך בשנת 1974 למוזיאון המכיל למעלה מ-70 חדרים, בהם אוצרות אמנות רבים. הבניין עצמו הוא פנינה אדריכלית: הקלויסטר (החצר הפנימית) היא יצירת מופת רנסאנסית: תחום מצפון ודרום על ידי שלוש קומות של ארכדות קשתות, וממזרח ומערב עם שתי חזיתות בארוקיות מעוטרות. באולמותיו המפוארים של הארמון מוצגים אוספי אמנות קדושה שנאספו בארמון, החל מהתקופה הרומנסקית ועד ימינו כן מוצגים לראווה דירות השרד של הנסיכים-הבישופים, ואוסף נפלא של יותר מ-10,000 דגמים Presepi המתארים את סצנת הולדת ישו בצריף בבית לחם, סצנת הערצת המאגים, דמויות מסיפורי הברית החדשה  ועוד. במוזיאון מוצגות תערוכות נושאיות מתחלפות המתעדכנות מעת לעת.

Abbazia di Novacella

בשנת 1142 הקים הנסיך-בישוף של ברסנונה מנזר בנובצ'לה, כ-3 קילומטרים מצפון לברסנונה. תוך זמן קצר הפך הקומפלקס המנזרי, שנוהל על ידי נזירי המסדר האוגוסטיני, למרכז התרבותי, רוחני ודתי החשוב ביותר באזור הטירול. באולמותיו התקיימו הויכוחים התיאולוגיים המשפיעים ביותר, בכנסיותיו נערכו קונצרטים של מוסיקה כנסייתית והוקמה בו ספריה, המכילה כיום כ-76 ספרים וכתבי יד.  בשמונה מאות וחמישים השנים  שעברו מאז היווסדו, נבנה והורחב המנזר, הוקמו בו קאפלות וכנסיות, מגדלים, חדרי אוכל וחדרי מגורים, שעוטרו וקושטו בציורי קיר ויצירות אומנות. אחת הכנסיות המקושטות בפאר הרב ביותר היא כנסיית המדונה, שנבנתה במאה ה-18, כולה עיטורי סטוקו מוזהבים וכסופים, ציורים בארוקיים בתקרה ופסלוני שיש רבים. במנזר נמצאת גם פינקוטקה, גלריית ציורים, ובה ציורי כנסיות עתיקים ביותר שנאספו באזור הטירול.

Castello di Velturno

טירה זו שימשה כמעון הקיץ של נסיכי-בישופי ברסנונה. היא הוקמה בין השנים 1578-87, על שרידי טירה קדומה יותר מן מאה ה-14. בשנות ה-70 נרכש המקום על ידי מחוז בולצאנו ששיפץ את הטירה ופתח אותה לציבור, וכיום ניתן להתרשם מאולמות הטירה המרוהטים, שקירותיהם מצופים עבודת עץ מגולף ומוזהב ופרסקאות.

Castello di Rodengo

טירת רודנגו ניצבת צפונית מזרחית לברסנונה, על מצוק המשקיף על נהר הריינצה. בטירה זו, שהוקמה בשנת 1140 על ידי אצילי רודאנק, נשתמרו פרסקאות רומנסקיים מקסימים מן המאה ה-13, המתארים עלילות האביר איבאנו (Iwein), המתואר בשירה ימי ביניימית גרמנית.

נכתב ע"י דלית קצנלנבוגן, מדריכה בסולו איטליה