אתרים בנאפולי

אתרים בנאפולי

אתרים בנאפוליMuseo archeologico nazionale

אחד המוזיאונים הארכיאולוגים החשובים ביותר בעולם, שוכן בבניין מהמאה ה-16, שנועד במקורו כמשכן חיל הפרשים המלכותי ובמאות ה-17 וה-18 שימש כאוניברסיטה. בסוף המאה ה-18 הפך למשכן שהכיל את אוספים ארכיאולוגים שהגיעו מחפירות סטביה, הרקולנום ופומפיי, ערים שחרבו בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, שחשיפתן החלה באותן שנים. במאה ה-19 הפך למוזיאון לאומי. בשלוש קומותיו של המוזיאון מוצגים אוספים נדירים של אמנות קלסית – פיסול יווני ורומי, פסיפסים וציורי קיר, כלי בית וכלי נשק, תכשיטים ואבני חן, אוספי מטבעות ועוד ועוד.

Museo civico di Castelnuovo Maschio Angioino

מבצר מסיבי ומרשים זה, הנמצא בין נמל מולו בברלו ופיאצה מוניצ'יפיו בנאפולי, נבנה במאה ה-13, עת הייתה העיר נתונה תחת שלטון המלך שארל I משושלת אנז'ו הנורמנית. קשת הניצחון הנמצאת בחזית המבצר תוכננה לכבוד כניסתו לנאפולי של אלפונסו מבית אראגון בשנת 1443, תקופה בה עבר המבצר שינויים מבניים רבים. בשנת 1990 נפתח במבצר מוזיאון המציג אוספי ציור ופיסול נפוליטני מהמאות ה-14 עד ה-16, ואוספים של כלי פולחן, ציורים ופסלים שנאספו מכנסיות ברחבי העיר.

Piazza plebiscito

לכיכר פלבישיטו ("משאל עם") היפהפיה, הנפתחת מחזית כנסיית סן פרנצ'סקו מפאולה, צורה חצי אליפטית, והיא נראית כמו חיבוק שמחבקת כנסייה ניאו קלסית זו את מבקריה. הכנסייה, הבנויה על פי דגם הפנתיאון הרומי, והכיכר התחומה על ידי שתי 'זרועות' של עמודים, עוצבו במאה ה-19. לאחר ועידת המדינות המתועשות (אז G7) שהתקיימה בנפולי בשנת 1994, הפכה הכיכר לסמלה של נאפולי המתחדשת. שמה שלה הכיכר ניתן לה לאחר משאל העם שנערך בה בשנת 1860, בה אושרה הצטרפותה של נאפולי והדרום כולו לממלכת איטליה. מול חזית הכנסייה, ניצבים פסלי הפרשים של פרדיננד הראשון ואביו ושארל השלישי לבית בורבון. את הכיכר תוחם ארמון המלך – פאלאצו ריאלה.

Palazzo reale

בחזית ארמון המלך המפואר, שנבנה במאה ה-17 על ידי דומניקו פונטנה והורחב במאות שלאחר מכן, שמונה גומחות ובהן שמונה פסלים של מלכי נאפולי. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר הארמון שיפוץ מקיף בשל נזקי ההפצצות, ומשמש מאז כמוזיאון המציג את חדרי הארמון על ריהוטם וחפצי האמנות הרבים שנאספו בו במהלך השנים. ראויים לציון גרם המדרגות המהודר באולם הכניסה לארמון, התיאטרון הקטן והקפלה המלכותית.

Teatro San Carlo

תיאטרון האופרה סן קרלו, המוקדש למלך שארל מבורבון הוא אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. המלך ייסד אותו בשנת 1737, אך בשנת 1816 עלה המבנה באש, שופץ ושוקם במהירות. בין מנהליה של האופרה בעבר נמנים דוניצטי ורוסיני. באוקטובר 1922 נאם מעל בימת התיאטרון בניטו מוסוליני, זמן קצר לפני 'מצעד החולצות השחורות' לרומא. בשנת 1941 עבר שיפוץ נרחב, אך התיאטרון ניזוק קשה בהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1943, לאחר כיבוש נאפולי בידי בנות הברית, שוב שוקם ונפתח מחדש. בשנת 2003 נבחר המנצח הישראלי גארי ברתיני למנהל המוסיקלי של האופרה, משרה אותה אמור למלא ב-2005.

Galleria Umberto I

גלריית המלך אומברטו הראשון, הנמצאת בסמוך לבית האופרה סן קרלו, נבנתה למעשה בעקבות התפשטות מגפת הכולירע בשנת 1884, במטרה לשקם את האזור ולנקותו מבניינים שהיו בלתי ראויים למגורים. הגלריה שימשה כמעין אולם כניסה לבית האופרה. זהו מעבר בעל קמרון זכוכית מקורה ושקוף, הבנוי כרחוב מקורה בצורת צלב. הגלרייה נחנכה בשנת 1892 והיא משמשת כמרכז מסחרי ובו חנויות יוקרה, מסעדות, משרדים ובעיקר – מקום מפגש לתיירים ומקומיים.

Duomo

הדואמו (קתדרלה) של נאפולי, נבנה במאה ה-14 ונחנכה על ידי המלך רוברט מאנז'ו ואשתו המלכה סנצ'ה ממאיורקה. במהלך מאות השנים שעברו עבר המבנה שינויים רבים. בתוך הדואומו נמצאת קפלת האוצר של ג'נרו הקדוש, שלה חשיבות דתית ואמנותית רבה: על פי המסורת, נמצאת בקפלה אמפולה ובה דמו הקרוש של הקדוש הפטרון של העיר. הדם אמור להפוך לנוזל פעמיים בשנה: בחודשים מאי וספטמבר. ב-19 לספטמבר מתקיימת חגיגת סן ג'נרו, בו מתאספים כל בני העיר אל הדואומו, ומחכים לנס המיוחל: טפטוף הדם הקרוש. בקפלת סנטה רסטיטוטה הסמוכה, הנחשבת לבזיליקה הנוצרית הראשונה בנאפולי, מתחם ארכיאולוגי המציג שרידים מהעת העתיקה ומימי הביניים.

Museo Nazionale di Capodimonte

על גבעה ירוקה בצפון נאפולי שוכן בתוך פארק רחב ידיים ארמון קאפודימונטה, בעבר (1738) ארמונו של המלך שארל השלישי לבית בורבון וכיום משכנה של מוזיאון האמנות הלאומי. חלק נכבד מהגלריה מבוסס על אוסף פארנזה, עזבון שושלת בורבון. האוסף כולל ציורים מהמאות ה-12 עד ה-18, מאת מאזאצ'ו, פיליפינו ליפי, בוטיצ'לי, רפאל, טיציאן, בליני, קאראוואג'ו, פונטורמו ועוד. בחדרים המלכותיים אשר בקומה הראשונה נמצאים חדרון הפורצלן ואוספי הנשקייה המלכותית.

Chiesa di Santa Chiara

כנסיית סנטה קיארה היא אחד המבנים החשובים ביותר שהורישה שושלת בית אנז'ו לנאפולי. היא הוקמה במאה ה-14 בסגנון גותי, אך עיצוב הפנים הבארוקי שלה שייך למאה ה-18. בשנת 1943 ניזוקה קשה בהפצצות מלחמת העולם השנייה, ושוקמה בסגנון הגותי המקורי. הכנסייה שימשה את אנשי האצולה המקומית, וקבורים בה המלך רוברט מאנז'ו, שארל מאנז'ו ואחרים. במנזר שליד הכנסייה נמצא הקלוייסטר, חצר המנזר המקסימה, שעוצבה במאה ה-18 על ידי דומניקו אנטוניו ואקארו. הוא תכנן חצר ירוקה ומסוגננת, ובה שני שבילים הנפגשים במרכז החצר, לאורכם מושבים ועמודים המצופים כולם אריחי מאיוליקה – חרסינה מצוירת. את החצר מקיפות אכסדרות עמודים, שקירותיהן מכוסות בפרסקאות.

Chiesa di Gesu’ Nuovo

מול כנסיית סנטה קיארה נמצאת כנסית המסדר הישועי ג'זו נואובו, שנבנתה במאה ה-16 על שטחו של ארמון סנסברינו, אותו רכשו חברי המסדר מנסיכי סלרנו. חזית הכנסייה המיוחדת, המצופה אבנים אפורות מחודדות כיהלומים, היא השריד היחיד שנותר מארמון זה. למרות פשטותה החיצונית, פנים הכנסייה נחשב לאחד משיאי הבארוק הנאפולטני, ומעוצב בפאר רב, בשיש צבעוני, פסלים וציורים.

Chiesa di San Domenico Maggiore

ממזרח לכנסיית סנטה קיארה נמצאת כנסית סן דומניקו, שנבנתה בימי שלטונו של שארל מאנז'ו בסוף המאה ה-13, עברה שינויים רבים, עוצבה מחדש במאה ה-17 בסגנון הבארוק ושופצה לאחר מכן בסגנון ניאו-גותי במאה ה-19. הכנסייה שימשה כמרכז המסדר הדומניקני בנאפולי ובמנזרו פעלה פקולטה ללימודי תיאולוגיה, בה התארחו בין השאר תומס מאקווינס וג'ורדנו ברונו. היא שופעת יצירות אמנות מתקופת הרנסאנס, ביניהן מצבות קבורה, פסלים, וציורים. חזית הכנסייה פונה אל כיכר סן דומניקו, שם מופיע פסלו מעל גבי אנדרטת צריח מחודד (guglia) הניצבת במרכז הכיכר.

Capella di san severo

בסמוך לכנסיית סן דומניקו נמצאת קפלת סן סברו, שנבנתה במאה ה-16 כקפלת קבורה משפחתית עבור הדוכס ג'ובאן פרנצ'סקו די סאנגרו ושופצה לחלוטין במאה ה-18 על ידי הנסיך ראימונדו די סאנגרו (1710-1771), נחשבת יצירת המופת של אמנות הבארוק בנאפולי. לצד מצבות הקבורה המפוארות של בני המשפחה, נמצאות יצירות פיסול חשובות כ"ישו המצועף" של ג'וזפה סמרטינו, "הצניעות" של אנטוניו קוראדיני, "הייאוש" של פרנצ'סקו קוירולו ועוד.

Chiesa di San Gregorio Armeno

על פי המסורת, הוקם הקומפלקס המנזרי גרגוריו ארמנו במאה ה-8 על ידי נזירות מסדר סן בזיליו, שברחו מקוסטנטינופול עם שרידי עצמותיו של הקדוש גרגוריוס, בישוף ארמניה. הכנסייה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של הבארוק הנאפולטני. קירותיה של הכנזיה מכוסים בציורים של הצייר לוקה ג'ורדאנו, וכולה מקושטת בפיתוחי עץ מוזהב. בתוך הכנסייה נמצאים שני עוגבים גדולים המעוצבים בסגנון הבארוק, דוכן הטפה מגולף ומוזהב, מחיצת תפילה ועוד. את הקלויסטר של במנזר הכנסייה מקשטת מזרקה מפוסלת. במנזר הכנסייה התגוררו נזירות בנדיקטיות, רובן בנות למשפחות אצולה עשירות, שזכו ליהנות מתנאי מגורים נוחים ומפנקים.

Chiesa di San Giovanni a Carbonara

כנסיית סן ג'ובאני א קרבונרה, הנמצאת מצפון לדואמו, היא אחת הכנסיות היפות ביותר בנאפולי. גרם מדרגות רחב ומעוקל שנבנה במאה ה-18, מוביל אל הכנסייה, שהוקמה במאה ה-14, והושלמה במאות הבאות. היא ניזוקה קשה במלחמת העולם השנייה ושוקמה בהצלחה לאחריה. בתוך הכנסייה נמצאות יצירות אמנות רבות מהמאות ה-15 וה-16, ביניהן מצבת הקבר המפוארת של לדיסלאו מאנז'ו, מלך נאפולי במאה ה-15.

Chiesa di San Lorenzo Maggiore

כנסיית סן לורנצו מג'ורה נחשבת לאחת הכנסיות העתיקות ביותר בנאפולי. היא הוקמה במאה ה-14 על גבי שרידים של כנסייה קדומה יותר מהמאה ה-6, ממנה נותרו פסיפסים ומספר עמודים. לצורך הקמתה פנה המסדר הפרנצ'יסקני אל ארכיטקטים צרפתים. בניגוד לכנסיות הבארוק המקושטות בפאר רב, מאופיין חללה הפנימי של כנסיה גותית זו בפשטות וצניעות, שאיפיינו את רוח המסדר הפרנצ'יסקני בראשית דרכו. חזיתה של הכנסייה מאוחרת יותר, ונוספה רק במאה ה-18. במנזר הסמוך לכנסייה מצא המשורר פטרארקה מחסה, בעת סערה שהתרחשה בשנת 1345, ואילו המחבר ג'ובאני בוקאצ'ו מתאר איך הכיר בשנת 1334 בכנסייה זו את אהובתו השלישית, פיאמטה. מתחת לכנסייה ולמנזר נמצא מתחם ארכאולוגי, בו נחשפו שרידים יוונים-רומים.

Sant’angelo a Nilo

כנסיית סנט'אנג'לו א נילו, הנמצאת במרכז העתיק של העיר, הוקמה בסוף המאה ה-14 על ידי רינאלדו ברנקצ'ו, אציל נפולטני שהפך לקרדינל בשנת 1384. הכנסייה הוקמה כקפלת קבורה משפחתית, לצד מעון המשפחה הסמוך. השריד היחיד שנותר מכנסייה עתיקה זו הוא שער הכניסה של הכנסייה, המעוצב בסגנון גותי-קטלני. במאה ה-16 הורחבה ועוצבה הכנסייה מחדש וקושטה ביצירות אמנות רבות. יצירת הפיסול הרנסאנסית המרהיבה ביותר בכנסייה היא מצבת הקבר של הקרדינל ברנקצ'ו, שעוצבה בפיזה (1428) על ידי מיקלוצו ודונאטלו והועברה דרך הים אל נאפולי.

Chiesa di monteoliveto

כנסיית מונטאוליבטו, הידועה גם בשם סנט'אנה דיי לומבארדי, היא אחת הכנסיות היפות והחשובות ביותר בנאפולי. כנסייה זו יכולה להיחשב ללא ספק כמוזיאון בפני עצמו, בזכות מספרן הרב של יצירות האמנות החבויות בה. היא הוקמה בתחילת המאה ה-15, ובתוכה נמצאות יצירות פיסול רבות של אמנים שפעלו בעיקר בטוסקנה. בין היצירות: פרסקאות של ג'ורג'ו ואסארי, מצבת הקבר של מריה מאראגון מאת אנטוניו רוסלינו, תבליט 'הבשורה' של בנדטו דה מאיאנו, 'הפייטה' של גוידו מאצוני (מיצג פיסולי משנת 1492, המכיל דמויות טרקוטה צבועות, בגודל טבעי) ועוד.

Pinacoteca di Pio Monte della Misericordia

בארמון זה, שנבנה במאה ה-17, נמצא אוסף ציורים של יותר ממאה ושלושים עבודות מהמאות ה-16 וה-17, ביניהן "שבעת מעשי החסד" (i sette atti di misericordia) של קאראווג'ו.
כתובת:
via tribunali, 253
טלפון:
081-446944
שעות הביקור:
בימים ג', ה' ושבת בלבד: 09:00-13:00

Porta Capuana e Castel Capuano

פורטה קפואנה, השער המסיבי הנמצא מול מבצר קפואנה, נבנה בשנת 1484 ושימשה בשעתו כשער הכניסה הרשמי אל העיר. השער נמנה על פי תוכניתו של ג'וליאנו דה מאיאנו. בין שני צילינדרי בטון אפור נמצא שער העשוי שיש לבן, המעוטר תבליטים. מבצר קפואנה העתיק הוקם בתקופת השלטון הנורמאני במאה ה-12. מאה שנה מאוחר ביותר שופץ על ידי שארל מאנז'ו. במאה ה-15 נכלל בתוך חומות העיר והפך למעונם של שליטי בית אראגון, במאה ה-16 הפך למשכן בית המשפט, וככזה הוא משמש גם כיום.

Quartieri Spagnoli

כשמסתכלים על מפת העיר נאפולי, נראה 'הרובע הספרדי' כרשת צפופה של רחובות צרים, הנפרשת בין רחוב טולדו (via Toledo) ושדרות ויטוריו עמנואל (corso vittorio emanuele) . בנייתו של הרובע, באזור שימש לפנים כמחנה חיל המצב הספרדי, החלה במאה ה-16 בהוראת משנה למלך ספרד דון פדרו מטולדו, ששלט אותה תקופה בנאפולי . תושבי הרובע באותה תקופה היו בני העיר, אך גם חיילים ספרדים שהתגוררו באופן זמני בעיר. אותה תקופה זכתה נאפולי לפיתוח אורבאני מואץ: נסללו רחובות חדשים, גשרים ושערים. מבחינה אורבנית מייצג הרובע את הגרעין ההתחלתי של נאפולי המודרנית, שצמח והתפתח במשך השנים עד שהפך ל'עיר בתוך עיר'. דימויו השלילי דבק בו במשך השנים, בשל הצפיפות, העוני, ההזנחה, הזנות והפשיעה שרווחו בו. לטוב ולרע, זהו אחד הרבעים המרתקים ביותר בעיר, ובו עשרות כנסיות בארוקיות, חנויות ובתי מלאכה משפחתיים, טרטוריות ביתיות פשוטות, סמטאות צרות, בתים צפופים ובעיקר ריחות, רעשים, אנשים, ומפגש בלתי אמצעי עם 'שכונה נאפולטנית' אמיתית.

Catacombe di san Gennaro

הקטקומבות של סן ג'נרו הן קומפלקס הקבורה החשוב ביותר בדרום איטליה. הקטקומבות הוקמו במאה ה-2 לספירה, והן מכילות שתי קומות בהן אולמות וקפלות קבורה, בהם ציורי קיר מתקופת הנצרות המוקדמת, פסיפסים ועוד. לאתר חשיבות עצומה, משום שיצירות האמנות הקדומות שנמצאו במערות מראות כיצד צמחה האיקונוגרפיה הנוצרית מהאמנות הפאגאנית. הקטקומבות נקראות על שם פטרונה של נאפולי, סו ג'נרו, שנקבר במקום לאחר שעצמותיו הועברו לכאן במאה ה-5.

Villa Floridiana e museo duca di Martina

וילה פלורידיאנה, ששימשה כארמון הקיץ של הדוכסית מפלורידיה, אשתו השנייה של פרדיננדו ה-4 מבורבון, נמצא בתוך פארק ירוק ויפה על גבעת וומרו ממערב לנאפולי. בתוך הפארק נמצא מוזיאון הלאומי לקרמיקה דוקה די מרטינה. במוזיאון אוספי כלי פורצלן, אמייל, מאיוליקה וזכוכית מאירופה והמזרח הרחוק.

Museo Nazionale di san Martino

על גבעת וומרו, ליד מבצר סנט'אלמו המאסיבי, נמצא מנזר סן מרטינו העצום, שנוסד במאה ה-14. בשנת 1866 נפתח במנזר מוזיאון לאומי. במרכז המנזר נמצאת הכנסייה, המעוצבת בסגנון הבארוק ובה יצירות של ציירים נאפולטנים כג'ורדאנו, ריברה, סולימנה, וקאראצ'ולו. גלריית הציורים מציגה אוספים נאפולטנים מהמאות ה-17-18. המוזיאון המציג את התפתחותה ההיסטורית ותולדותיה ממלכת נאפולי, ביניהם אוספי הפרזפי (presepi – דגמים קטנים המתארים את סצנת הולדת ישו, המוצגים בדרך כלל בכנסיות בסמוך לחג המולד). ממרפסות התצפית שנמצאות בגני המנזר נשקף נוף נפלא של העיר.

Museo civico Filangieri – Palazzo Como

בסוף המאה ה-19 נתרמו לעיריית נאפולי אוספיו של גאטנו פילאנג'ירי, נסיך סטריאנו. ציורים, כלי נשק, רהיטים, פורצלנים, תלבושות, ארכיון כתבי יד וספרים. המוזיאון נמצא בפאלאצו קומו – ארמון רנסנסי שנבנה במאה ה-15. בימים אלו סגור המוזיאון לרגל שיפוצים.