השקט שאופף את העיר סיינה Siena הנמצאת במרכז טוסקנה מופר בצורה הקיצונית ביותר פעמיים בשנה, עת מתקיים בסיינה ה’פאליו’, מרוץ הסוסים המסורתי בו מתחרים זה בזה רוכבי סוסים המייצגים ה’קונטראדות’, שכונותיה הרבות של העיר. על הרוכבים, המייצגים את הקונטראדות להקיף את כיכר ה’קאמפו’ (Piazza del Campo) שלוש פעמים במינימום זמן ולזכות בפרס: ה’פאליו’, שהוא רק חתיכת בד, אך הסמרטוט הזה יביא את הכבוד המגיע לקונטראדה שסוסה ינצח במרוץ.
המרוץ מתקיים בכל שנה ב-2 ביולי וב-16 באוגוסט ואם אתם רוצים לראות איך נראית עיר שיוצאת מגדרה, בואו לסיינה בתקופה זו, כשאווירה חגיגית אך מתוחה שולטת בכל רחוב וסמטה.
מירוץ ה’פאליו’ מעסיק את תושבי העיר כל השנה ולא רק במרוץ בן הדקה וחצי. מסיבות, יריבויות, כריתת בריתות בין הקונטראדות וטיפוח הגאווה השכונתית הן רק חלק מההווי המקומי.
כל קונטראדה קרויה על שמה של חיה ויש לה תלבושת ייחודית, דגל, מוזיאון, כנסייה, מועדון מעודדים ואתר אינטרנט. בשאר ימות השנה סיינה שלווה ונינוחה למדי, נחה באצילותה כבר מאות שנים. בתיה החומים אדמדמים בנויים בצפיפות על שלוש גבעות והטיפוס אליהן מעניק חוויה הדומה לנסיעה במעלית זמן: לאט לאט מתקדמים אל העבר. הנה מסלול רגלי ומעגלי בעיר הקסומה, שיוביל מהחנייה ליד כנסיית סן דומינקו עד לכיכר הקאמפו ומשם לדואומו (הקתדרלה), ולבסוף יחזיר אתכם לחנייה.
מכנסיית סן דומניקו אל פיאצה דל קאמפו
אם מגיעים לסיינה עם רכב, רצוי להחנות בחניון הנקרא פארקג’ו סטאדיו Parcheggio Stadio הקרוב לתחילת המסלול המוצע כאן.
ליד האצטדיון, נמצאת באזיליקת סן דומניקו ממנה תוכלו להתחיל את שיטוטכם הרגלי בעיר. הבזיליקה הגדולה היא מרכז המסדר הדומניקני בסיינה, ונמצאים בה שרידיה של פטרונית העיר, קתרינה הקדושה מסיינה. רדו אל מרכז העיר רגלית דרך ויה דלה ספיאנצה Via della Sapienza, ממנה המשיכו ישר ישר ועולים דרך רחוב Costa dell’Incrociata אל הרחוב הראשי ואל פיאצה סלימבני Piazza Salimbeni הנמצאת ממש ממול.
בפיאצה סלימבני ניצבים שלושה ארמונות משלוש תקופות: ממול, ארמון סלימבני הגותי, מימין, ארמון ספנוקי הסימטרי מתקופת הרנסנס ומשמאל – ארמון טנטוצ’י המקושט והתיאטרלי יותר מתקופת הבארוק. ליד ארמון טנטוצ’י נמצא סניף בנק – ‘מונטה דיי פאסקי די סיינה’: קבוצת אנשים מהעיר סיינה ייסדה ספסל (Banco/Panca) אליו התרכז הכסף שהגיע לעיר מהרועים שבכפרים. בשנת 1472 הפך הספסל לבנק (Banca) של משפחת סלימבני. העיר סיינה, שהוקמה על ידי האטרוסקים, הייתה בימי הביניים עיר מדינה עצמאית ועשירה, שסחרה עם ארצות וחצרות מלוכה מאירופה. עד היום קיימים בסיינה שני רחובות שמזכירים בשמם את תקופת הזוהר הפיננסית של העיר: ויה בנקי די סופרה Via banchi di sopra, ו-ויה בנקי די סוטו Via banchi di sotto.
מפיאצה סלימבני רדו דרך ויה באנקי די סופרה עד פיאצה דל קאמפו. בדרך עוברים חנויות מעצבים יוקרתיות ומגדניות מופלאות ובסוף הירידה מגיעים אל צומת רחובות בה נמצאת ה’לוג’ה דלה מרקנציה’ – מרפסת עם עמודים מסיביים, על כל עמוד יש פסל של קדוש, עם תקרה מעוטרת בציורי ‘גרוטסקות’, שהיו אפנתיות בתקופת הרנסנס וקישטו בדרך כלל מבני ציבור חשובים. ה’לוג’ה’, ששימשה כמרכז חיי המסחר, הוקמה בנקודת המפגש בין שלוש הדרכים החשובות שיצאו מהעיר: ויה בנקי די סופרה שהובילה צפונה אל פירנצה, ויה בנקי די סוטו שהובילה דרומה אל רומא, ו-ויה די צ’יטה שיצאה מערבה לכיוון הים.
כיכר ה’פאליו’: הלב של סיינה
שניים שלושה צעדים קדימה והגעתם אל פיאצה דל קאמפו שהיא ללא ספק אחת הכיכרות היפות ביותר בעולם. הכיכר, הנמצאת בנקודת המפגש בין שלוש הגבעות עליהן שוכנת העיר סיינה, בנויה בצורת מניפה, מרוצפת לבנים חומות אדומות ומוקפת ארמונות שנבנו בתקופות שונות אך עם זאת יוצרים הרמוניה ארכיטקטונית. בעבר היה כאן שדה פתוח וירוק (campo) בו התכנסו סוחרים ונערכו שווקים וירידים. צורתה העכשווית התגבשה באמצע המאה ה-14, עת רוצפה הכיכר בלבני טרקוטה אדומות המסודרות כשדרת דג. היא מחולקת לתשעה חלקים, זכר ל”ממשלת ה-9″, תשעת נבחרי הציבור ששלטו בסיינה בין השנים 1287-1355 – תקופת העצמאות של סיינה כעיר מדינה עצמאית. בכיכר זו נערך כאמור מירוץ ה’פאליו’, ובימי התחרות הופכים מרפסותיהם וחלונותיהם של הארמונות סביב הכיכר ל’יציעים’, מהם משקיפים ברי המזל על התחרות.
בנקודה הגבוהה ביותר של פיאצה דל קאמפו נמצאת פונטה גאיה Fonte Gaia – מזרקת השמחה. השמחה הייתה על שום הצלחתו של ג’אקומו ואני, אחד משליטי העיר, להעביר מים בעזרת אקוודוקטים תת קרקעיים ממקורות המים באזור גבעות הקיאנטי אל הפיאצה. ג’אקומו בילה שמונה שנים בחפירת המנהרות, ובסביבות שנת 1342 הושלמה המלאכה. אנשי סיינה ערכו מסיבה גדולה לכבוד האירוע, והקימו מזרקה במקום אליו הגיעו המים. את המזרקה קישט הפסל יאקופו דלה קווארצ’ה בלוחות ועם תבליטים שיש, שנמצאים כיום במוזיאון פאלאצו פובליקו הסמוך לכיכר. במזרקה עצמה נמצאים העתקי הפאנלים שנוצרו במאה ה-19.
בחזית פיאצה דל קאמפו נמצא ארמון העם – פאלאצו פובליקו. זהו ארמון חילוני, כלומר, מבנה ציבורי שלא לצרכי דת, ששימש דגם לשאר ארמונות העיר. למעשה, נחקק חוק שחייב את שאר הארמונות להיות זהים לארמון זה אך רק ארמון אחד הניצב ממול, שומר על מבנה ממש זהה. הארמון נבנה בסגנון גותי מקומי: בחזית, המחולקת לשלוש קומות, שורות של חלונות בעלי קשת מחודדת בהם שני עמודים המחלקים כל חלון לשלושה חלקים.
משמאל הארמון ניצב ‘טורה דל מאנג’ה’ – מגדל פעמונים שנבנה על ידי האחים מוצ’ו ופרנצ’סקו רינאלדו בין השנים 1338 – 1348. גובה המגדל 88 מטרים, ובו 505 מדרגות, המעניקות למי שיטפס בהם הזדמנות לראות את נופיה היפהפיים של העיר וסביבותיה. כינויו של המגדל, ‘מאנג’גואדאני – mangiaguadagni), ניתן לו על שם הכינוי שניתן למפעיל הפעמון הראשון, עליו נאמר ‘זה שאוכל את מה שהרוויח’. הכניסה למגדל עוברת דרך החצר הפנימית היפהפיה של הארמון.
למרגלות המגדל, בחזית הארמון, נמצאת ‘קאפלה די פיאצה’, הקאפלה של הכיכר, שהוקדשה למריה ונבנתה כאות תודה על עצירת המגפה השחורה, שהשמידה יותר ממחצית אוכלוסיית העיר בין השנים 1328-1348.
פאלאצו פובליקו משמש כמשכן למוזיאון העירוני, המכיל מספר יצירות מופת של ציירי אסכולת סיינה: ‘מפת העולם’ ו’האלגוריה על הממשל הטוב והממשל הרע’ של אמברוג’ו לורנצטי (1338), ה’מאסטה’ ו’הפרש גווידוריצ’ו מפוליאנו’, של סימונה מרטיני, ‘חיי הבתולה’ של תדאו דה ברטולו ועוד ועוד.
הגטו ובית הכנסת של סיינה
מאחורי כיכר קאמפו נמצא בית הכנסת והגטו של סיינה (Vicolo delle Scotte, 14). בשנת 1571 הוכרחו כל היהודים בעיר וסביבותיה להתגורר בגטו, שהוקם מאחורי הפיאצה דל קאמפו, והם התגוררו כאן עד שנת 1859. כל היהודים ללא קשר להכנסתם או מעמדם, נצטוו לעבור ולחיות בתוך תחומי הגטו וללבוש בגדים מיוחדים: כובע צהוב לגברים וצעיף לנשים. נחקקו (כמו בשאר הגטאות באיטליה) תקנות אנטישמיות, נאסרה עליהם מעורבות במגזר הבנקאי והותר להם להתפרנס רק ממסחר של מוצרים יד שנייה. משמאל לדלת הכניסה יש שני שלטי זיכרון איטלקית, השלט העליון הוא לוח זיכרון שהוצב כאן בשנת 1948, ומציין את שמות 14 היהודים שנשלחו מכאן להשמדה בשואה ולא שבו. השלט התחתון הוא לוח זיכרון שהוצב במקום בשנת 1999, במלאת 200 שנה לטבח של 13 מיהודי סיינה, שנרצחו כאן ב 28 ביוני שנת 1799, ע”י קבוצה אנטישמית בשם ‘ויוה מריה’.
הדואומו ובית הטבילה
מבית הכנסת חזרו לכיכר והכיכר המשיכו אל הדואומו של סיינה, שהוא אחד המבנים היפים ביותר באיטליה. שימו לב שהכניסה לכנסייה, לבית הטבילה ולמוזיאון יצירות הכנסייה בתשלום, וקופת הכרטיסים נמצאת בסמוך למדרגות המובילות אל בית הטבילה. תהליך הבנייה המורכב של קתדרלה רומנסקית-גותית זו ארך כמאתיים שנה: הבניין הנוכחי נבנה במאה ה-12, אך לא הושלם עד סוף המאה ה-14. בתחילת המאה ה-14, כשהייתה סיינה בתקופת הזוהר שלה, הוחלט לזנוח את שלד הדואומו הקיים ולהקים מבנה מפואר הרבה יותר, כנסייה שגודלה יאפיל על זו של פירנצה, אויבתה המושבעת של סיינה. העבודות החלו בשנת 1339 בצורה מהירה וללא הפרעות. נבנתה החזית, אותה ניתן לראות כיום כקיר בלבד ממזרח לדואומו. גודלה של החזית יכולה לתת מושג על התכנית הגרנדיוזית של הדואומו החדש שתוכנן: ברחבה שבין חזית זו והדואומו הנוכחי ניתן לראות על הרצפה את סימני העמודים, שהיו אמורים לתמוך באגף המרכזי של הכנסייה. התוכניות הגדולות הופסקו בפתאומיות בשנת 1348, בעקבות התפרצותה של המגיפה השחורה שגרמה לאבדן של למעלה ממחצית מהתושבים ולמחסור בכסף עקב התמוטטות הבנקים בסיינה. בסוף אותה מאה הוחלט לשוב אל התוכנית המקורית של הדואומו מהמאה ה-12, שחזיתו פונה לצד דרום. הדואומו מצופה בפסי שיש לבן ושחור מבחוץ ומבפנים, לצידו ניצב מגדל פעמונים מרובע, אף הוא מצופה פסי שיש. אל תחמיצו את חזית הכנסייה הנוכחית, בה שלושה שערי כניסה המקושטים בפסלים, עמודים מגולפים, תבליטי ותגליפי שיש עיצב ג’ובאני פיזאנו. החלק העליון של החזית נבנה מאוחר יותר, אך המשיך את הרוח הגותית של היצירה. פנים הדואומו המדהים מעוצב ומקושט לא פחות מחיצוניותו: עמודים עצומים מעוטרים בפסי שיש לבן ושחור, רצפה המכוסה כולה תחריטי גרפיט המתארים סצנות מהתנ”ך ומהברית החדשה. עוד יצירות מעניינות בכנסיה: דוכן ההטפה, מעשה ידי הפסל ניקולה פיזאנו, שעיצב את סיפור הבשורה בתבליטי שיש. בקפלת יוחנן המטביל נמצא פסלו של דונטלו, שעיצב את יוחנן הכחוש והריאליסטי רחוק מדמותו ההרואית כמטבילו של ישו. על הקיר מימין, קפלת ‘המדונה של הנדרים’ הקטנה והמוזהבת שעיצב הפסל ברניני, תולים אנשים כל מיני חפצים שאיתם הם מודים למריה על הנסים והנפלאות שקרו להם בעזרתה, כמו אחרי הולדת תינוק, הנצלות מתאונות, זכייה בפאליו או בכדורגל.
כשתצאו מהכנסייה, כשגבכם אל חזיתה המפוארת, פנו שמאלה ושוב שמאלה והקיפו את הכנסייה עד שתגיעו אל מדרגות תלולות. רדו בזהירות במדרגות עד שתגיעו לחזית הלא גמורה של בית הטבילה, שנבנה בתחילת המאה ה-14, במרכזו אגן טבילה המעוטר ריקועי נחושת שיצרו אמנים כדונטלו, לורנצו גיברטי ויאקופו דלה קווארצ’ה. תבליטי הנחושת מתארים סצנות מחייו ומותו של יוחנן המטביל. כדי לחזור חזרה לחנייה, צאו החוצה וכשגבכם לחזית בית הטבילה פנו ימינה ומיד שמאלה בסמטה מקורה אל רחובVia di diacceto עליו יש שילוט בכיוון כנסיית סן דומניקו San Domenico. המשיכו שמאלה אל רחוב גאלוצה Galluzza ההופך בהמשכו לקוסטה סנט’אנטוניו Costa Sant’Antonio. פנו שמאלה דרך פתח קטן בין הבתים, המוביל דרך רחוב Vicolo di Camporegio אל רחבת כנסיית סן דומניקו, ומשם לחנייה.
כתבה: דלית קצנלנבוגן