עמק אאוסטה

עמק אאוסטה: אל האלפים של איטליה

עמק אאוסטה: אל האלפים של איטליהאת העלייה ברכבל ה'סקאי ווי מונטה ביאנקו' (Skyway Monte Bianco) מקורמאייר (Courmayeur) אל פסגת פונטה הלברונר (Punta helbronner) שבמרומי 'ההר הלבן' לא מומלץ לעשות במהירות. הרכבל החדש, שנפתח בשנת 2015 לאחר שלוש שנים של עבודות ובהשקעה של 110 מליון יורו, הוא אחד משיאי הטיול הוא עמק אאוסטה (valle d’aosta) שבצפון מערב איטליה. לרכבל שני חלקים: החלק הראשון עולה מתחנת פונטל (Pontal d’Entrèves) הנמצאת בגובה 1300 מ' עד תחנת פאבילון (pavillon du mont fréty), הנמצאת בגובה 2173 מ',  שם תוכלו להסדיר את הנשימה, לשתות או לאכול משהו, לצאת לטיול קצר בגן הבוטאני האלפיני או ליהנות מהאוויר הצלול שבמתחם הפעילות לילדים – שני אלו פתוחים בחודשי הקיץ. בתחנה זו נמצאת גם חנות לציוד סקי, טיולים ומזכרות וכן מסעדה עם נוף מושלם. רכבל נוסף יעלה אתכם אל מרפסת התצפית החדשה של פונטה הלברונר הנמצאת בגובה 3462 מ', ממש על הגבול שבין איטליה וצרפת. מלבד השהייה במרפסת תוכלו להירגע מחוסר החמצן בבית הקפה או בתערוכת הקריסטלים שבמקום. הנוף שיתגלה לעיניכם מרהיב: פסגות ה'מונטה ביאנקו' (באיטלקית) או ה'מונבלאן' (בצרפתית) יעטפו אתכם מכל הכיוונים. מפונטה הלברונר נפתחים בחורף מסלולי גלישה לכיוון העיירה שמוני שבצרפת ואל העיירה האלגנטית קורמאייר, בה מומלץ לסיים את היום לאחר שיורדים מההר. שתו אספרסו באחד מבתי הקפה של ויה רומא, שוטטו בין הויטרינות שקפאו בזמן והתפעלו מניתוקה המושלם של העיר מהעולם.

עמק אאוסטה – מלכת איטליה, מלכת העדר ומלכת הגבינות

שבוע הוא פרק זמן מצוין לטיול נינוח בעמק אאוסטה, שהוא הקטן מבין 20 מחוזותיה של איטליה והפחות מיושב מביניהם. זהו אחד מחמשת האזורים האוטונומיים הקיימים באיטליה ורוב תושביו מדברים צרפתית ואיטלקית. כלכלת האזור מבוססת בעיקר תיירות החורף, לצד חקלאות וגידול בקר.

הבאים מכיוון דרום, ממילאנו או טורינו, ייכנסו אל עמק אאוסטה דרך מצודת פונט סן מרטין, שהיא נקודת הגבול בין מחוזות פיימונטה ועמק אאוסטה. מומלץ להמשיך ולטפס אל עמק גרסוניי (val di gressoney), לטייל בין כפרים עתיקים, כשפסגות המונטה רוזה (4634 מ') מתנשאות מולכם. בצידי הדרך בתי כפר פשוטים הבנויים מעץ על גבי בסיס אבן, ביניהם בולטים מספר בתים שנבנו מתחת לסלעים עצומים שנשרו מההרים. הדרך מטפסת ועולה, במקביל לנתיבו של הנחל בו זורמים מימי השלגים המופשרים. אנשי עמק גרסוניי משתייכים לקהילה אתנית עתיקה הנקראת ואלסר (walser) ודוברים ניב גרמני הנקרא 'טיש' (titsch). המתיישבים הראשונים באזור היגרו לכאן לפני יותר מ-800 שנה מחלקו דובר הגרמנית של קנטון ואלה (valais) שבשוויץ. הכפר גרסוניי סנט ז'אן (Gressoney-saint-jean) השוכן בגובה 1385 מ', מציע שפע של מסלולי הליכה לקיץ ופעילויות ספורט רבות עוד יותר בחורף. מעל הכפר ניצבת טירת סבויה שנבנתה בתחילת המאה ה-20. מלך איטליה אומברטו הראשון בנה את הטירה כמתנה לאשתו המלכה מרגריטה, אך לא זכה להתכבד בחנוכתה משום שנרצח בידי מתנקש בשנת 1900. המלכה אהבה את האזור והרבתה לטייל בו ואף תרמה כסף להקמת בקתת ההרים הגבוהה באירופה, ריפוג'ו מרגריטה (4,554 מטר), שבמרומי המונטה רוזה. הדרך מובילה מעלה אל הכפר גרסוניי לה טריניטה (Gressoney-La-Trinité) שם ממוקמים רכבלים רבים, איתם אפשר לעלות למעלה אל מסלולי הסקי. הדרך חזרה למטה עוברת בכפר איסימה (issime), שם מזמינות כרזות מאירות עיניים את תושבי הכפר לצפות בקרב מלכת הפרות (la bataille des reines). זוהי מסורת ארוכת שנים הנפוצה בין מגדלי הבקר בעמק אאוסטה כמו גם בשוויץ השכנה: הקרבות שניהלו הפרות בינן לבין עצמן על תפקיד מנהיגת העדר, הפכו לטורנירים הנערכים בכפרי האזור במהלך השנה, כשהמתמודדות המנצחות עולות בכל שלב למסגרות אזוריות, עד להכתרתה של מלכת העדר בטורניר המרכזי המתקיים מדי אוקטובר באאוסטה. סוג אחר לגמרי של מלכה היא גבינת פונטינה, הנחשבת מלכת הגבינות של עמק אאוסטה. הגבינה מיוצרת מחלב פרות שליקטו את מזונן במדרונות הירוקים מעל גובה 1000 מטרים ועומדת ביסודו של הפונדו, מאכל פופולרי מאד בפיימונטה ועמק אאוסטה, וכידוע, גם מצידם השוויצרי של האלפים. מומלץ לערוך טעימות במרכז המבקרים ואלפלינה (Centro visitatori fontina valpelline) שם מודגם תהליך ייצור הפונטינה.

הדרך אל סנט וינסנט (Saint vincent) עוברת דרך מבצרים וטירות עתיקות כמו מבצר בארד, ששימש כהגנה מפני חדירה של צבאות אל העמק או טירות איסונייה, ורז ופניס, בהן התגוררו משפחות האצולה בימי הביניים. בטירת איסונייה, מן הטירות היפות בהן ניתן לבקר, נשתמרו ציורי קיר מרהיבים.

בעיירה סנט וינסנט, הנמצאת כ-25 ק"מ ממזרח לאאוסטה, מעיינות מרפא שמשכו לכאן כבר במאה ה-19 את אנשי החברה הגבוהה של אירופה. גם הקרבה לאתרי הסקי, פסטיבל הקולנוע השנתי וכמובן, איך לא, הקזינו – הופכות את סנט וינסנט לעיירה מהנה במיוחד.

אאוסטה – בירת העמק

העיר אאוסטה היא בירתו הבלתי מעורערת של העמק. היא נוסדה על ידי הרומים בשנת 25 לפני הספירה ונקראה אאוגוסטה פרטוריה. שרידים רומים רבים פזורים בה ומעידים על עברה המפואר: התחילו את סיורכם בעיר מהגשר הרומי הנמצא לא רחוק משער הניצחון המרשים ארקו די אוגוסטוס. המשיכו אל מרכז העיר דרך רחוב סנט'אנסלמו ועברו את שער העיר הרומית – פורטה פרטוריה, מימינו שרידי התיאטרון והאמפיתיאטרון הרומים. המשיכו אל הכיכר המרכזית המרשימה של אאוסטה, פיאצה שאנו, המתהדרת בבית עירייה יפהפה שנבנה בסגנון ניאו קלסי במאה ה-19.

בחודש דצמבר מתמלא איזור התיאטרון הרומי בדוכניו של יריד חג המולד המסורתי, (Marché Vert Noël). החנויות מתקשטות ומזמינות מתמיד והרחובות מוארים בשרשרות תאורה חגיגיות. בסוף ינואר, מתקיים היריד השנתי לכבוד סנט'אורסו (Fiera di sant’orso), יריד עממי עם מסורת של יותר מאלף שנים, הנקרא על שם הקדוש הפטרון של האומנים. היריד מתקיים ביומיים האחרונים של חודש ינואר, בהם מתקבצים בעיר אומנים מכל רחבי העמק כדי להציג חפצי אמנות ועבודות יד. האומנים עומדים לצד דוכנים עמוסים פסלי עץ המתארים את חיי היום יום בהרים, בובות עם תלבושות מסורתיות, פעמוני פרות, אביזרי לבוש טיפוסיים, מוצרי מזון ועוד.

גראן פארדיזו – גן העדן הגדול

העיר אאוסטה מתאימה כבסיס לינה לביקור באזור גן העדן הגדול – ה'גראן פאראדיזו'. אפשר כמובן ללון באחת מהעיירות המקסימות שבתוך השמורה ולהקדיש לטיול בה מספר ימים, אך אם זמנכם קצר או שלא תרצו להחליף מקומות לינה רבים מדי, תוכלו להקדיש יום אחד בלבד לקונייה (Cogne) וסביבותיה ובסיומו לחזור למלון באאוסטה. ה'גראן פאראדיזו' היא שמורת טבע הררית ויפהפיה, המשתרעת מדרום לכביש המהיר 5A, אליה ניתן להיכנס דרך ארבעה עמקים המתפתלים במעלה ההרים. השמורה נוסדה בתחילת המאה ה-19 על ידי המלך ויטוריו עמנואל השני, שכיתר לעצמו בצו מלכותי איזור ציד ליעלים. היא עברה לידי ממשלת איטליה רק בשנת 1922 על ידי המלך ויטוריו עמנואל השלישי, שלא היה מחובבי הציד. סמל השמורה הוא לא אחר מאשר היעל – Lo Stambucco – מהם יש בשמורה כיום כשלושת אלפים. עמק קוניה Cogne הוא המזרחי שבין ארבעת העמקים, ומבנהו הרחב מהווה בסיס מצוין לטיולים בסביבה. העיירה המרכזית היא קוניה Cogne, בה נמצאים הרבה בתי מלון ומסעדות, מעליה נמצא הכפר ג'ימיליאן Gimillian, ממזרח לה נמצא הכפר לילאץ Lilaz  ומדרום לה נמצא ואלנונטיי Valnontey.

מאוטוסטראדת A5 עלו לפי השילוט אל  כביש 47 ואל העיירה Aymavilles, גם היא מתגאה בטירה מרשימה, ומשם למעלה אל קוניה Cogne (1534 מ') אליה תעפילו דרך יערות ירוקים. בקוניה כ-1500 תושבים המתפרנסים בעיקר מתיירות, כשעד סוף שנות ה-70 התקיימה באזור תעשיית מכרות ברזל חשובה ביותר, את סיפורה משמר מוזיאון המכרות (פתוח רק מיוני).

מקוניה יוצאות שתי דרכים: הראשונה אל העיירה ואלנונטיי והשנייה אל מפלי לילאץ. בכניסה לכפר לילאץ מפרץ חנייה בו אפשר להשאיר את הרכב, ומכאן לכו ברגל הליכה לא קשה לאורך תוואי הנחל עד למפלים, לפי השילוט החום Cascate di Lillaz.

מהמפלים חזרו לקוניה ומשם אל הכפר ואלנונטיי, הכפר המבודד ביותר באזור, (1666 מ'). מחנים במגרש החנייה הגדול וממשיכים לכיוון הגשר, ממנו מתחילים מספר מסלולי הליכה. מומלץ לעלות לביקור בגן הבוטאני האלפיני, הפתוח מיוני עד ספטמבר, ולאכול באחת מהמסעדות המשובחות של הכפר.

אחרי הבילוי בהרים תוכלו לחזור לעמק ולסיים את היום במרחצאות החמים שליד העיירה פרה סן דידייה (Terme di pre saint Didier). אפשר לרחוץ שם בטמפרטורה של 37 מעלות, להיכנס לספא או לבריכה הסגורה. מרחצאות חמים, סביבם הרים עם שלג, תגידו, מה צריך יותר מזה?

כתבה: דלית קצנלנבוגן
הדרכת טיולים ותכנון מסלולי טיול באיטליה