קרנבל המסכות, המתקיים מדי שנה בעיר ונציה שבצפון איטליה, הוא אחד האירועים המלהיבים והמתוקשרים ביותר באירופה: חגיגה תיאטרלית ססגונית מרהיבה החורגת מחיי השגרה. הקרנבל נמשך כשבועיים וחצי ומתקיים בסביבות חודש פברואר.
המקורות העתיקים של הקרנבלים
הקרנבל הוא לכאורה חג נוצרי אך מקורותיו עתיקים יותר ומגיעים מאוד רחוק, לתקופה בה עברו בני האדם מצורת חיים של ציידים ולקטים לצורת חיים המבוססת על חקלאות. ברגע שגילה האדם את החקלאות והחל לעבד את הקרקע, החלה התיישבות הקבע, היה צורך לארגן כוח עבודה ונוצרה קהילה. בתוך הקהילה נוצרה חלוקת עבודה ובעקבות כך ריבוד חברתי, חלוקה למעמדות ויצירת הנהגה. כל המרקם החברתי המוכר לנו כיום ונראה מובן מאליו הוא תוצאה של הקשר שבין האדם לבין החקלאות. עם החקלאות גברה והלכה התלות בטבע ואיתו השימוש בפולחנים קהילתיים לצורך השפעה על הטבע והבנת מחזור עונות השנה שהיה הדבר החשוב, המשפיע והמשמעותי ביותר בחיי בני האדם. בתפיסת העולם הקדמונית כל אלמנט בטבע (נהר, הר, גשם, אבן) נתפס כישות עצמאית עם רצון ורגש, עליו ניתן להשפיע בדרכים רבות. תופעות טבע אלו היו הכוח המניע את מחזור עונות השנה והחברה המאגית התייחסה אל מחזור זה כמו אל מחזור חיים של בן האדם: בחורף, בדצמבר, ביום הקצר ביותר בשנה, האמינו כי ביום בו חל 'מפנה השמש החורפי' נולד כוח הצמיחה של העולם. באביב – פריחה, צמיחה, שפע. זהו שיאו של כוח הצמיחה. הקיץ – הקיץ הוא הדעיכה, הקבלה לזיקנה והסתיו – מותו של כוח הצמיחה, עד ללידתו המחודשת בחורף הבא.
בתקופת המעבר שבין הסתיו (בו האמינו שמת כוח הצמיחה), לבין החורף (שבו הוא אמור להיוולד מחדש) קיימו פולחני פריון מחזוריים שנועדו לעודד את הטבע להחיות ולהוליד מחדש את כוח הצמיחה. עבור הקדמונים הייתה זו תקופה מאוד רגישה וחסרת וודאות, תקופה בה מתרחש מאבק קוסמי בין החיים למוות, בין השפע למחסור, בין הישן לחדש, בין סוף להתחלה החדשה.
הפולחנים הקדומים התאפיינו בהתארגנות קהילתית וכולם לקחו בה חלק פעיל. זו לא הייתה הצגה וקהל: כולם היו שותפים באירוע הפולחני. מטרת הפולחן הייתה לגרום לטבע להוליד את כוח הצמיחה מחדש, והקדמונים הרגישו שהם צריך להראות או להסביר לטבע מה הוא צריך לעשות, לשכנע אותו. בתרבויות רבות נהגו לקיים יחסי מין תחת כיפת השמים כאשר הגבר היה למעלה וזאת משום שהאדמה מזוהה עם כוח פריון נקבי והשמים מזוהים עם כוח הפריון הזכרי. ביוון הקדומה נהגו לחגוג בהילולות, להרוג את המנהיג ולהמליך תחתיו מלך חדש, צעיר, מלא און, שרימז על התחלופה הנדרשת של העונות.
המשתתפים בפולחן נכנסו למצב נפשי שחרג מהשגרה, שכלל שבירת גבולות של מעמד, מין וגיל, על ידי שינוי הצורה החיצונית באמצעות תחפושת, מסכה ואיפור. גם צורת ההליכה הוחלפה במקצבים קצביים של תנועה, וצורת הדיבור השתנתה והפכה לשירה, צעקות ויללות. הרעיון היה להתנתק מהתנהגות מושכלת רגילה וכניסה למצב של אקסטזה, על מנת להשפיע על הגורמים העל-טבעיים.
בתקופה הפאגאנית חגגו ברומא בחודש דצמבר את חג הפולחן הגדול לאל החקלאות סטורן (Saturno) במשך שבוע תמים, בחג הנקרא 'סטורנליה'. במהלך הסטורנלה יצאו מהשיגרה ושברו את כל המוסכמות, אכלו ושתו לשוכרה, קיימו יחסי מין, החליפו תפקידים – אדונים היו לעבדים ולהיפך, עשירים היו לעניים ולהיפך. הרומים עובדי האלילים היו בוחרים דמות משולי החברה, עבד או פושע, מכתירים אותו כמלך זמני ומלבישים אותו בבגדי מלכות, שמים על סוס או מרכבה והוא הפך למשך החגיגות ל'מלך הכאוס', בסופן היו מדיחים אותו והסדר היה שב על כנו. לעתים כללה ההדחה גם את הוצאתו להורג של המלך הזמני.
עם הופעת הנצרות באירופה נמשכו החגיגות הפאגאניות ורק במאה ה-5 לספירה, עם התפוררות האימפריה הרומית והתחזקות הדת הנוצרית באירופה, הופכת הכנסייה בהדרגה למכנה המשותף היחיד של אוכלוסיית אירופה. הכנסייה שמרכזה ברומא היא בתקופה זו ארגון חזק, הירארכי ומאורגן והיא למעשה היורשת של הקיסרות הרומית. לאט לאט מתנצרת אירופה והכנסייה הקתולית הופכת להיות כמו מטריה השואפת לאחד תחתיה את כל עמי היבשת. בחוכמתה, מבינה הכנסייה שהדרך הטובה ביותר לנצר השבטים הפאגאנים והאנאלפביתים היא פשוט לאפשר להם להמשיך ולחגוג את החגים שחגגו בעבר, אך לאט לאט להחליף את תכניהם, ואז, אם חגגו הפאגאנים ב 25 לדצמבר (סביב היום הקצר בשנה) את חגו של אל השמש, באה הנצרות ומשנה את תוכן החג וכך ביום זה יחגגו את חג המולד, יום הולדתו של ישו. חגיגות הפריון העממיות שהתקיימו בחורף כמו הסטורנליה, הבכחנליה, הפברואה והלופרקליה, שנועדו לעודד את כוח הצמיחה של העולם, חדרו בהדרגה לתוך הנצרות וקיבלו פרשנות שהתאימה למעגל חייו, מותו ועלייתו לשמיים של ישו, והם ההד הפאגאני לחגיגות הקרנבל הנחגגות בעונת החורף ברחבי העולם הנוצרי.
קרנבל המסכות: פריקת העול שלפני התענית
הקרנבל הוא אמנם חלק מהמסורת הנוצרית הקתולית אך איננו חג רשמי של הכנסייה. מדובר בחג עונתי שאין לו תאריך מדויק וקבוע, המתקיים בו זמנית במקומות שונים בעולם הנוצרי. מקור השם קרנבל (Carnavale) קשור כנראה לסיפור חייו של ישו, מאחר ונהוג לחגוג את הקרנבל כ 40 יום לפני הפסחא. לפי המסורת, לאחר הטבלתו של ישו, ניסה אותו השטן בעת שהתבודד, הסתגף וצם במדבר יהודה במשך 40 יום. במרבית הארצות הקתוליות נותר רק המנהג של הצום או התענית, בה יש להימנע מאכילת בשר במשך 40 הימים שלפני חג הפסחא. הקרנבל מתקיים בימים שלפני הצום, בהם מתכוננים לפרידה מהבשר, ומכאן (כנראה) מקור השם, מלטינית – carnem levare – 'להסיר את הבשר'. כלומר: לפני בואו של האיסור, ישנה תקופה מוגבלת של פריקת עול ויציאה משגרה. חגיגות הקרנבלים באיטליה מסתיימות כולן ביום שלישי הטוב או 'השמן' (Martedi Grasso) ואילו הצום מתחיל תמיד ביום רביעי, הוא 'יום רביעי של האפר' (Mercoledì delle ceneri), שנקבע על פי המסורת הנוצרית כ 40 יום לפני חג הפסחא.
חגיגת הקרנבל, המקדימה את הפרידה מהבשר, נהוגה אם כן ברחבי איטליה ובארצות קתוליות רבות ונהוג לחגוג את האירוע במשך עשרה ימים, אך לאור הפופולריות והפרסום הרב של קרנבל המסכות בוונציה החגיגות נמשכות יותר מהרגיל. לקרנבל ונציה מסורת עתיקת יומין והוא החל כנראה במאה ה-13. הקרנבל אפשר לבני כל המעמדות לחגוג, לאכול, לשתות, לבלות, להמר, להתערבב אלה באלה תוך הסתרת הזהות האמיתית כדי לשמוח ולהתהולל כשווים. קרנבל המסכות בוונציה נודע כתקופה מוגבלת של פריקת העול, החלפת זהויות, במעשי הוללות, הימורים ופריצות. במאה ה-18 הגיע הקרנבל הוונציאני לשיאו אך לאחר כיבושה של ונציה על ידי נאפוליון חל איסור על קיום הקרנבל. גם בתקופת שלטונו של מוסוליני בוטל הקרנבל בשל האיסור ללבוש תחפושות בציבור, אך המסורת חודשה בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת. כיום נחשב הקרנבל לאחד מאירועי התרבות המפורסמים ביותר באירופה.
קרנבל ונציה – חוויה לכל החיים
אירוע הפתיחה של קרנבל המסכות מתרחש בכיכר סן מרקו, עם תהלוכה מסורתית וססגונית המתחילה ממעוף היונה, כאשר מלאך יורד ממגדל הפעמונים בסן מרקו. במשך ימי הקרנבל נערכים אירועים רבים ברחבי העיר, לצד אירועי רחוב ספונטניים מתקיימים נשפים מדהימים המתקיימים בארמונות המפוארים של ונציה.
הכניסה לנשפים המפוארים כרוכה בתשלום רב ועשוייה להסתכם במאות יורו. במהלך הנשפים זוכים לארוחות גורמה ולאלכוהול כיד המלך ויש להצטייד מראש בתחפושת, אותה ניתן לשכור מראש בחנויות מתמחות בוונציה. על פי המסורת המקובלת בונציה יש 7 סוגי מסכות אותן מקובל ללבוש במהלך הקרנבל. מסכת הבאוטה נחשבת לאחת הפופולריות ביותר – זוהי מסכה לבנה ריבועית המכסה את כל הפנים וכן מסכת קולומבינה (Colombina) רופא המגפה (Medicod della Peste), מסכת הוולטו (הפנים – Volto), פנטלונה (Pantalone), ארלקינו (Arlecchino), זאני (Zani).
קרנבל המסכות בוונציה, המושך אליו מדי שנה עשרות אלפי אנשים, הוא אירוע מדהים, חוויה שלא תשכחו כל החיים. הטיפ הכי חשוב שנוכל לתת לכם הוא לבוא עם תחפשוות, וכמה שיותר מושקעות. רק כך תוכלו לחוש באמת את הרעיון של הסתרת והחלפת הזהויות העומדת בבסיס הקרנבל. כדאי כמובן לנצל את השהות בעיר ולשוט בגונדולה, לבקר בגלריות, מוזיאונים וכנסיות וכמובן להשתתף באירועים המלהיבים הנערכים במהלך הקרנבל ברחבי העיר. מומלץ להתעדכן מראש בלוח האירועים של הקרנבל וכמובן להקדים ולהזמין טיסות ובית מלון מראש מאחר שככל שמתקרבים לאירוע כמעט בלתי אפשרי למצוא חדר פנוי בעיר במחירים סבירים.